חמאס בבתי החולים של עזה: מפקד בצה״ל על כללי האש

המפקד

ראיון אחד בסרט מכסה את המלחמה בעזה מצפון לדרום. את הסרט עשו באופן עצמאי רועי דנינו, אריאל אברבוך וחגי גוטמן. הדובר הוא מפקד בצה״ל. שמו אינו נמסר; תפקידו כן. הוא מתאר את הכללים שלפיהם ירו כוחותיו ליד בתי חולים ואתרים רגישים אחרים, ואת מה שמצאו בתוכם. העמוד הזה מניח את דבריו לצד החוק והמסמכים.

כללי האש

לדבריו, האש מוגבלת באזורים אזרחיים צפופים. בתי ספר, גני ילדים, מסגדים ומרפאות סומנו במערכות הצבא כאתרים רגישים, עם רדיוסי ביטחון של 200 עד 300 מטר סביבם. ירייה בתוך הרדיוס הזה לא הייתה החלטה של יחידה קטנה. הבקשות עלו במעלה השרשרת: חטיבה, אוגדה, פיקוד, ולעיתים הרמטכ״ל. ולפעמים, הוא אומר, האישור הגיע אחרי שהמטרה כבר זזה. חשבו על זה: הוראות פתיחה באש מחמירות עד כדי כך שהן מניחות למטרה ללכת.

זה אינו נוהג חדש. בדוח מיולי 2009 על המבצע הקודם בעזה כתבה ממשלת ישראל שתוכניות מבצעיות והוראות פתיחה באש הורו על אמצעי זהירות מיוחדים ליד מתקני האו״ם והצלב האדום, בתי חולים, אתרי דת ומוסדות חינוך, כמעט 1,900 אתרים רגישים ברצועת עזה, ושצה״ל הקפיד למפות את האתרים האלה בתכנון.

הוא אומר גם שמחבלי חמאס נעו בין אזרחים, לפעמים עם נשק גלוי ולפעמים בלעדיו. הם הותקפו כשהוערכו כאיום ממשי, או כשהתנועה הייתה צבאית בבירור.

מה אומר החוק

בתי חולים אינם אובייקטים אזרחיים רגילים. סעיף 19 לאמנת ז'נבה הרביעית קובע שההגנה על בתי חולים אזרחיים ״לא תיפסק אלא אם ישמשו, מחוץ לתפקידיהם ההומניטריים, לביצוע מעשים המזיקים לאויב״, ושההגנה יכולה לפקוע רק אחרי שניתנה אזהרה כנדרש, עם קביעת פרק זמן סביר במקרים המתאימים, ואחרי שהאזהרה לא נענתה. אותו מסמך משפטי ישראלי מ־2009 מצטט את הפרוטוקול הנוסף הראשון, סעיף 12(4): אסור להשתמש ביחידות רפואיות ״בניסיון לחפות על מטרות צבאיות מפני התקפה״. הוועד היהודי האמריקני פירט את אותו מבנה לגבי המלחמה הזו: ההגנה המיוחדת אמיתית, והיא אובדת כשאתר רפואי משמש, מחוץ לתפקידיו ההומניטריים, למעשים המזיקים לאויב.

החוק חותך לשני הכיוונים. הוא אוסר להתייחס לבית חולים פעיל כאל מטרה רגילה. הוא גם אוסר להכניס לתוכו חדרי פיקוד, נשק ומחבלים ואז לטעון שאסור לגעת בבניין. אז איזה מהשניים עשה חמאס? השאלה אם כל תקיפה ישראלית עמדה במבחני האזהרה, ההבחנה והמידתיות היא שאלה נפרדת, שהתשובה עליה נקבעת לפי העובדות של כל מקרה.

מה היה בפנים

כשהוא נשאל מה מצאו הכוחות בבניינים בעלי תפקיד הומניטרי, המפקד אומר שהבניינים שהוא בדק הכילו נשק או הראו שימוש צבאי. הוא מזכיר את בית החולים שיפא: מפקדה, נשק, חדרי תכנון. הוא מתאר גם רובים, מטולי RPG, מרגמות, חומרי נפץ ופירי מנהרות בבניינים כאלה.

הוא אינו המקור היחיד. אחרי שהצוות והחולים עזבו את בית החולים רנטיסי, דיווח צה״ל על בונקר במרתף ששימש מרכז פיקוד ושליטה, מלא בחגורות נפץ, רימונים, רובי סער מסוג AK-47, מטעני חבלה, מטולי RPG ונשק אחר, וראיות לכך שהוחזקו שם חטופים. בשיפא אמר צה״ל שבבניין ה־MRI נמצאו מרכז פיקוד מבצעי, נשק ואמצעים טכנולוגיים, ומאוחר יותר דיווח על פיר מנהרה מתחת למתחם ועל רכב בשטחו עמוס נשק. סגן־אלוף עידו, מפקד גדוד הצנחנים 551 במילואים, אמר שמחבלים שנותרו מגדוד גדול של חמאס הסתתרו בבית החולים האינדונזי בבית חאנון וירו ממנו.

וושינגטון אישרה זאת במודיעין משלה. ב־14 בנובמבר 2023 אמר דובר המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, ג'ון קירבי: ״אני יכול לאשר לכם שיש בידינו מידע שחמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני השתמשו בכמה בתי חולים ברצועת עזה, כולל שיפא, ובמנהרות שמתחתם, כדי להסתיר ולתמוך בפעילותם הצבאית ולהחזיק חטופים״. הוא הוסיף שהם הפעילו ״צומת פיקוד ושליטה משיפא״, שאחסנו שם נשק, ושהממצא בא מ״מגוון שיטות מודיעין — שלנו״, לא מגופים ישראליים. יומיים אחר כך אמר הנשיא ג'ו ביידן ש״דבר אחד הוכח: לחמאס יש מפקדה, נשק, ציוד, מתחת לבית החולים הזה, וכך אני חושד — גם מתחת לאחרים״.

הממצאים שנויים במחלוקת בהיקפם ובאפיונם המשפטי. כלי תקשורת וארגוני סיוע תיארו מערכת בריאות שקרסה, ושאלו עד כמה השימוש הצבאי התפרס על כל מתחם. אין בכך קביעה שיפוטית שמרפאה פגועה כלשהי הייתה תקיפה בלתי חוקית על בית חולים שעדיין היה מוגן. המחלוקת האמיתית היא על העובדות: עד כמה השימוש הצבאי, שוושינגטון אמרה שאישרה בשיפא, שלל את ההגנה במקרים מסוימים, ואם האש הישראלית נשארה אז בתוך הכללים שנותרו. מי שטוען שלא, צריך להראות זאת, מקרה אחר מקרה.

סיוע, תנועה ובתי ספר

כשהוא נשאל על רכבי סיוע, המפקד אומר שבשעות ההומניטריות מחבלים חמושים התקרבו לשיירות, המונים התקבצו סביב משאיות, ונשק הועבר מארגזי טנדרים. הדלק היה מועט לאזרחים וזמין לחמאס, הוא אומר, ורוב המחסנים היו בשליטת חמאס. גורמים ישראליים אמרו שחמאס השתמש בדלק למאווררי המנהרות מתחת לבתי החולים ולא למכונות ההנשמה של בתי החולים. צה״ל אמר מאוחר יותר שסיפק 300 ליטר דלק לשיפא, שחמאס לא הרשה לצוות לקבל אותם, ושחיילים שמרו על ג'ריקנים שהושארו בחוץ כדי למנוע גניבה. ארגוני סיוע מתארים את הצפיפות, הביזה והמחסור אחרת, ומייחסים משקל רב יותר להגבלות הישראליות ולנזקי הלחימה.

חמאס גם מנע מאזרחים לעזוב, אומר המפקד. הוא מתאר אנשים שהוחזרו בכיכר בידי קבוצה קטנה של גברים, ואומר שהמודיעין תמך בתמונה הזו. באמצע אוקטובר 2023 פרסם צה״ל צילומים של מחסום פיזי שנועד למנוע מאזרחים לנוע דרומה, ודובר צה״ל, תת־אלוף דניאל הגרי, אמר שיש ״מאמץ פעיל של חמאס לחסום ולמנוע מהאוכלוסייה לנוע דרומה״. שיחות מוקלטות שפרסם הצבא כוללות תושבים שאומרים לקצינים שחמאס אינו מניח להם לעזוב. וכשאזרחים נשארים, אומר המפקד, רדיוס הביטחון נשאר והתקיפה ממתינה. צד אחד החזיק אנשים בקו האש. לפי עדותו, הצד השני החזיק את האש.

במהלך סריקות של מתחמי בתי ספר ששימשו מחסות, הוא אומר, נבדקו הגברים. בפעולה אחת שליש מהגברים שנבדקו היו מחבלי חמאס, חלקם מ־7 באוקטובר. בפשיטות מהירות אחרות זוהו בקהל עשרות מחבלים, ובהם מפקדים. המספרים האלה הם עדותו, לא סדרה סטטיסטית שפרסם צה״ל.

מה החוק מכריע, ומה נותר פתוח

כלל האמנה אינו מוטל בספק: בית חולים שמשמש ללחימה מאבד את הגנתו, אחרי אזהרה. השאלות הפתוחות הן עובדתיות: באיזו תדירות שימשו בית חולים או בית ספר מסוים ללחימה, באיזה דרג ישב בפועל אישור האש בכל אירוע, ואם העיכוב, האזהרה ובחירת החימוש תאמו את הרדיוסים שהוא מתאר. לגבי שיפא, המודיעין האמריקני כבר ענה על הראשונה. שמעו את המפקד במילים שלו, ואז בדקו אותו מול המסמכים.

נז״א: הסיפור האמיתי מעלה על המסך לחימה באזורים אזרחיים דרך קצין שלחם שם, שמזוהה לפי תפקידו ולא לפי שמו. הסרט זמין לצפייה חינם ברשת, עם כתוביות באנגלית.