איך ישראל מסמנת ותוקפת מחבלי חמאס בעזה, שלב אחר שלב

לילה על גגות תל אביב

הסרט נז״א: הסיפור האמיתי, שנעשה באופן עצמאי בידי רועי דנינו, אריאל אברבוך וחגי גוטמן, מספר את המלחמה בעזה דרך קציני צה״ל שלקחו בה חלק. מפקדי מילואים בכירים וקציני מודיעין מדברים על גגות בתל אביב בלילה, כשגבם אל המצלמה, וכל אחד מזוהה לפי התפקיד שמילא. הם מתארים לחימה באזורים אזרחיים, את הקושי לזהות מחבלים בקרב תושבים לא חמושים, ואת ההחלטות שהם אומרים שקיבלו לפני ששוחרר חימוש. הרשימה הזו פורשת את תהליך סימון המטרות כפי שהם וצה״ל מתארים אותו, ומניחה לצדו את המסמכים. במקום שבו אחרים חולקים עליו, אנחנו אומרים זאת, ומבקשים מהם להציג את הראיות שלהם.

איפה זה מתחיל

ב־7 באוקטובר 2023 תקפו ארגון הטרור חמאס וארגוני טרור שותפים יישובים בדרום ישראל. לפי רישומים ישראליים מאוחרים יותר, מספר ההרוגים באותו יום עומד על 1,195 בני אדם, ובהם 778 אזרחים, 282 חיילי צה״ל, 57 שוטרים ו־38 אנשי כיתות כוננות. ספירות ישראליות תיעדו גם 251 בני אדם שנלקחו לעזה כחטופים. ישראל פתחה אז במערכה שצה״ל קורא לה ״חרבות ברזל״. הסרט עוסק בסימון מטרות במערכה הזו, כולל לילות שבהם הוערך שחטופים נמצאים באותו מרחב עירוני כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

שרשרת סימון המטרות

לפי צה״ל והקצינים בסרט, תקיפה מתחילה במודיעין: שם, טלפון, מסמכים שנתפסו, תצפית על בניין. הזיהוי נבדק. נבחר חימוש שמתאים למטרה. בחינה משפטית שוקלת את הנזק הצפוי לאזרחים ואם נדרשת אזהרה. ובכמה נקודות אפשר לבטל את התקיפה: אם אזרחים מופיעים בתמונה, או אם המידע על חטופים משתנה.

ועכשיו המילה שנתנה לשני הסרטים את שמם. סיקור הסרט מוונציה מסביר ש״NAZA״ בא מ״נזק אגבי״, המונח הצבאי לנזק הצפוי לאזרחים כתוצאה אגבית מתקיפה. התיאור שפרסמה ישראל לסימון מטרות במלחמה הזו מחייב מפקדים להעריך את הנזק הזה לפי העובדות כפי שהובנו באותה עת, ואז להחליט. האם התקיפה חוקית? האם היא דורשת אמצעי זהירות נוספים? האם יש לשנות את התוכנית? האם יש לבטל אותה? אם תקיפה גורמת בדיעבד לנזק אגבי גדול מזה שהיה אפשר לצפות באופן סביר, התוצאה הזו אינה מוכיחה כשלעצמה הפרה, משום שהמבחן המשפטי הוא שיקול דעתו של המפקד לפי המידע שהיה בידיו אז, לא חוכמה שלאחר מעשה. ג'ון ספנסר, יו״ר תחום חקר הלוחמה העירונית ב־Madison Policy Forum, אמר זאת בפשטות: חישוב היקף הנזק האגבי שהחוק מתיר, ואחר כך נקיטת צעדים נוספים כדי לצמצם אותו, הוא אמצעי זהירות. הוא אינו הוכחה לכוונה להרוג אזרחים.

עצרו על זה לרגע. צבא שסופר את הנזק הצפוי לפני שהוא יורה מואשם משום שהוא סופר.

היכן שהדבר אפשרי, על המפקדים לשקול אמצעים שמסוגלים באותה מידה להשיג יעד צבאי מוגדר, ולבחור באפשרות שצפויה לגרום לנזק האגבי הקטן ביותר. הוועד היהודי האמריקני, בכתיבה מנובמבר 2023, תיאר דרישה בצה״ל שיועצים משפטיים צבאיים יבחנו החלטות על סימון מטרות ותקיפה. היועצים האלה יושבים מחוץ לשרשרת הפיקוד של הקצינים שהם מייעצים להם, וביקורת של בית המשפט העליון בישראל על החלטות מבצעיות זמינה במידה שאינה שכיחה בקרב צבאות. זה לבדו אינו מוכיח שכל תקיפה במלחמה הזו עמדה במבחנים האלה. זה כן מראה שהתהליך שהקצינים מתארים הוא התהליך שהצבא אומר שהוא פועל לפיו. מי שטוען אחרת צריך להראות היכן הוא נשבר.

ירי ליד אתרים רגישים כמו מסגדים, בתי ספר ובתי חולים מחייב אישור מיוחד וראיות לשימוש צבאי, אומרים הקצינים. המטרות המיועדות של צה״ל הן אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, מפקדיהם, ואתרים צבאיים כמו עמדות שיגור, פירי מנהרות וחפ״קים. צה״ל מפרסם ספירות משלו של מחבלים שנהרגו, וחולק על נתוני נפגעים שאינם מבחינים בין מחבלים לאזרחים. הנתונים של משרד הבריאות שמפעיל חמאס הם סיכומי הרוגים כוללים שאינם עושים הבחנה כזו. ישראל אינה מתייחסת לסיכומים האלה כאל מפקד מלא, וגם אתם לא צריכים. ספירה שאינה יודעת להבחין בין מחבל לאזרח, שמפרסם משרד שהמחבלים מפעילים: ראיה למה, בדיוק?

אזהרות לפני התקיפה

צה״ל אומר שהוא מזהיר קודם: שיחות טלפון, מסרונים, עלונים, חימוש קטן שנורה על גגות, וצירי פינוי מוכרזים. סיכומים של נוהג צה״ל מאת AJC ו־UN Watch מתעדים את אותן שיטות, כולל תקיפות שבוטלו כשאזרחים עדיין היו במקום אחרי אזהרה. השיטות האלה מופיעות בחומרי צה״ל על צמצום פגיעה באזרחים, ושימשו שוב אחרי אוקטובר 2023. למה צבא צריך להתקשר לבניין לפני שהוא תוקף? משום שכפי שאומרים גורמים ישראליים, חמאס מציב נכסים צבאיים באזורי מגורים צפופים וליד בתי חולים ובתי ספר. התיאור שפרסמה ישראל לסימון מטרות מתאר שכונות שהוסבו למתחמי לחימה, עם פירי מנהרות בתוך מבנים אזרחיים ומסביבם. לפי דיני הלחימה, בתי חולים מאבדים את הגנתם אם משתמשים בהם, מחוץ לתפקידם ההומניטרי, לביצוע מעשים המזיקים לאויב. השאלה אם בית חולים או בית ספר מסוים איבד את ההגנה הזו בשבוע מסוים היא שאלה עובדתית, שמוכרעת תקיפה אחר תקיפה.

דוח של משרד החוץ האמריקני על השימוש של ישראל בנשק אמריקני תיעד ארגונים הומניטריים שאמרו שחלק מההודעות היו קצרות מדי או מעורפלות מדי, ושלאזורים שהוגדרו בטוחים יותר חסר לעיתים קרובות מחסה מספק. אותו דוח תיעד את ההשתלבות של חמאס בתשתיות אזרחיות והומניטריות, וקבע שלמודיעין האמריקני ״אין אינדיקציה ישירה לכך שישראל מכוונת במתכוון לאזרחים״. הקצינים בסרט אינם מעמידים פנים שמלחמה בעיר צפופה היא נקייה. הם אומרים שהיא גורמת למותם של אזרחים, ושהתהליך נבנה כדי לצמצם זאת. זה הקו שמבדיל בין שני הצדדים: צד אחד בונה תהליך כדי לחוס על אזרחים, הצד השני חופר את פירי המנהרות שלו בתוך הבניינים שלהם ומסביבם.

חטופים על אותה מפה

הקצינים מתארים את החיפוש אחר החטופים כחלק מאותם לילות עבודה. לדבריהם, האפשרות שחטוף נמצא במקום יכולה לשנות תקיפה או לבטל אותה. חילוצים צבאיים בתקופה הזו כוללים את אורי מגידיש ב־30 באוקטובר 2023, ואת פרננדו מרמן ולואיס הר בפברואר 2024, בפשיטה ברפיח שצה״ל אמר שהתבססה על מודיעין של אגף המודיעין ושל שירות הביטחון הכללי. ב־8 ביוני 2024, במבצע ארנון, חילצו כוחות הביטחון הישראליים את נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו מבתים אזרחיים בנוסייראת, שבהם, לדברי הצבא, שמרו עליהם מחבלים. חטופים אחרים חזרו הביתה בעסקאות. ישראל אמרה שהשבויים הוחזקו בתוך מחנה מאוכלס. זה השטח שבו נאלצו הקצינים לפעול. קראו איך צה״ל מוצא חטופים.

בנושא הסיוע, מתפ״ש הוא הגוף הישראלי שמתאם גישה הומניטרית ורושם את המשאיות הנכנסות לעזה. גורמים ישראליים וארגוני סיוע מתארים את המערכת הזו באופן שונה. הפרטים נמצאים בחמאס והסיוע ההומניטרי.

שני סרטים, מילה אחת

נז״א: הסיפור האמיתי יצא ב־30 בספטמבר 2026 עם כתוביות באנגלית. הסרט האחר, ״Naza״ של יובל אברהם ורחל שור, הוקרן לראשונה בוונציה ב־10 בספטמבר 2026, זכה בפרס חבר השופטים המיוחד, ולקח את שמו מאותו ראשי תיבות. הוא נשען על עדויות אנונימיות של חיילים שצולמו בלילה על גגות בתל אביב. צה״ל דחה את הטענות שהועלו בו. ספנסר טען שהסרט מוונציה ממחיש כיצד אמצעים שנועדו לאכוף את דיני המלחמה, כולל חישוב הנזק האגבי הצפוי, יכולים להיות מוצגים בעצמם כראיה לעוולה. זה המהלך שכדאי לשים לב אליו: לקחת את אמצעי ההגנה ולהציג אותו כפשע.

הסרט שלנו אינו מתיימר להיות תיאור מלא של המלחמה, והוא אינו כולל את עמדותיהם של אזרחים בעזה או של חמאס. הוא נותן לכם את הקצינים שקיבלו את ההחלטות ואת הכללים שלפיהם קיבלו אותן. האשמה צריכה ראיות. אלה שלנו.

השרשרת, ונטל ההוכחה

מודיעין, זיהוי, בחינה משפטית, אזהרה, והאפשרות לבטל: זו השרשרת. מי שרוצה לקרוא לה בשם אחר נושא בנטל להראות היכן היא כשלה. צפו בקצינים מסבירים אותה במילים שלהם.