פעוט שהוחזק ככיסוי בתור בדיקה בבית ספר

קצין אחד, בית ספר אחד, ילד אחד

קצין מטה, שלדבריו שהה כמעט שנתיים בתוך עזה, בכל הגזרות, יושב מול המצלמה בסרט ומתאר כיצד חמאס משתמש באזרחים כמגן אנושי. מקרה אחד נשאר איתו. מעורב בו ילד בן שלוש או ארבע.

נז״א: הסיפור האמיתי הוא סרט תיעודי ישראלי באורך 41 דקות, שיצא ב־30 בספטמבר 2026, מאת רועי דנינו, אריאל אוורבוך וחגי גוטמן. הוא בנוי על ראיונות עם מפקדים וקציני מודיעין, צילומי לחימה וחומר שנתפס; הקצינים יושבים עם הגב למצלמה ומזוהים לפי תפקידם, לא בשמם, והקצין הזה ביניהם. הסרט שהוא משיב לו הוא NAZA של יובל אברהם ורחל שור. The Free Press תיעד ש־NAZA הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבין־לאומי של ונציה ב־10 בספטמבר 2026, זכה בפרס המיוחד של חבר השופטים, ומורכב מעדויות אנונימיות על בחירת המטרות הישראלית בעזה; גם The New York Times תיאר ראיונות עם קציני מודיעין וחיילים ישראלים לא מזוהים. זה ההבדל האמיתי. אף אחד מהסרטים אינו נוקב בשמות הקצינים שלו. הסרט האחר מבקש מכם לקבל האשמות במדיניות תקיפה על סמך עדות בלבד. הסרט שלנו מעלה למסך את תפקידו של הקצין ואת הזמן ששהה בשטח, לצד צילומים ומסמכים שאפשר לבדוק מולו. נטל ההוכחה מוטל על המאשים. אנחנו מביאים את הראיות בכל זאת.

הילד בתור

באחד המבצעים, מספר הקצין, המודיעין הצביע על כך שמחבלי נוח׳בה נמצאים בתוך בית ספר ששימש מחסה הומניטרי. נוח׳בה הוא השם שישראל נותנת לכוח העילית של חמאס; צה״ל זיהה מפקדי נוח׳בה כמי שהשתתפו בטבח בדרום ישראל ב־7 באוקטובר 2023. הכוחות ראו גבר שמחזיק ילד בן שלוש או ארבע בערך, הוא מספר, והעבירו את הגבר קדימה בתור בגלל הילד. הגבר, לדברי הקצין, היה מחבל חמאס שהשתתף במתקפת 7 באוקטובר. הילד היה הכיסוי שלו. החיילים הפרידו את הילד, מסרו אותו לנשים שעמדו בקרבת מקום, ועצרו את הגבר.

חשבו מה המהלך הזה דורש: מחבל שבטוח שהחיילים שמולו לא יסכנו פעוט. הוא הימר על האיפוק שלהם. זו כל השיטה.

החוק, וחמאס במילים שלו

האירוע הוא העדות שלו. הכלל שהוא מפר אינו שנוי במחלוקת. פרוטוקול נוסף I, סעיף 51(7), כפי שמצטטת אותו הקרן להגנת הדמוקרטיות (Foundation for Defense of Democracies), קובע שנוכחותם או תנועותיהם של אזרחים “לא ישמשו כדי להפוך נקודות או אזורים מסוימים לחסינים מפני פעולות צבאיות, בפרט בניסיונות למגן על מטרות צבאיות מפני התקפות או למגן על פעולות צבאיות, לסייע להן או לשבש אותן.” הדו״ח של ישראל על מבצע עזה ב־2009 מתעד את אותו איסור ככלל יסוד של המשפט המנהגי, המחייב מדינות וגורמים שאינם מדינתיים כאחד. מדריך דיני המלחמה של משרד ההגנה האמריקאי, המצוטט באותו ניתוח של FDD, מטיל את האחריות לפגיעה במגנים אנושיים על הצד שמשתמש בהם, אם כי התוקף עשוי לחלוק בה אם לא נקט אמצעי זהירות אפשריים.

חמאס אמר זאת בגלוי. CAMERA מתעד שב־2008 אמר פתחי חמאד, חבר חמאס במועצה המחוקקת הפלסטינית, שערביי עזה “יצרו מגן אנושי של נשים, ילדים, קשישים ולוחמי הג׳יהאד מול מכונת ההפצצה הציונית.” הדו״ח של ישראל על עזה מ־2009 מצטט את אותה הופעה בערוץ אל־אקצא מ־29 בפברואר 2008, ומתאר צילומים ישראליים מאותה מלחמה של אזרחים המתאספים על גגות אחרי שיחות אזהרה, ושל מחבלים הנעים בין ילדים אחרי שיגור רקטות. פעוט בתור בדיקה הוא טכניקה שונה מהמון על גג. ההיגיון זהה: לנצל צבא שמחויב, בחוק ועל ידי היועצים המשפטיים שלו עצמו, לעצור את האש כשאזרח נמצא בתמונה.

בתי ספר, בגדים ואתרים אזרחיים

סיפור בית הספר של הקצין משתלב בתיעוד שאינו תלוי בו. בינואר 2024 מסר צה״ל שחיילים מצאו רובה מוסתר מתחת למיטת ילד, מנהרת טרור ליד בית ספר ומשגר רקטות ליד גן ילדים בחאן יונס. UN Watch ריכז דיווחים של צה״ל מהמלחמה הזאת על ירי מבתי ספר, על נשק שאוחסן במתחמי בתי ספר, ועל הצהרה של מפקד חטיבת מילואים מינואר 2024 שלפיה נמצא נשק בכל בית ספר, מסגד וגן ילדים שהיחידה שלו סרקה. חמאס וכמה ארגונים הומניטריים דוחים את הטענה הרחבה יותר של ישראל שבתי ספר ובתי חולים הוסבו באופן שיטתי למוקדי פיקוד. שימו לב על מה הם מתווכחים: על ההיקף ועל הכוונה. לא על השאלה אם נמצא נשק בבתי ספר.

הקצין מספר שלמחבלי חמאס היו מדים והם לא נלחמו בהם. הם לבשו בגדים אזרחיים, לפעמים בלי אפוד, והשאירו נשק בבתים. מכון וושינגטון (Washington Institute) תיאר את אותו דפוס בזמן מלחמה: מחבלי גדודי עז א־דין אל־קסאם, המופיעים בהסוואה בימי שגרה, לבושים במלחמה בדרך כלל בבגדים אזרחיים והנשק שלהם מוסתר. לדבריו, מחבלים ניצלו את הצפיפות האזרחית ואתרים הומניטריים ככיסוי. הוא מתאר פיר מנהרה מתחת לעריסת תינוק, ציוד לחימה בחדרי ילדים, ובתי ספר ובתי חולים ששימשו מפקדות. הוא מתאר תנועה במכוניות אזרחיות או ברגל, ועגלות עם שקים שנראו כמו קמח והסתירו נשק או התבררו כמטעני חבלה; על חלק מהשקים, הוא אומר, היו סמלי אונר״א. הוא מתאר סלון עם ספרות שנאה, ובתוכה מיין קמפף, אחר כך נשק, אחר כך פיר מנהרה. הוא אומר שחטופים הוחזקו בתוך אוכלוסייה צפופה, ושחטופים שחזרו אישרו זאת.

צה״ל פרסם צילומים של פירי מנהרות בבתים אזרחיים ושל עמדות פיקוד מתחת לעיר עזה, ו־FDD תיאר מנהרות של חמאס העוברות מתחת לתשתית אזרחית. סיכום של Jewish Virtual Library לדו״ח של Henry Jackson Society מ־2025 מתייחס לרשת המנהרות, ללחימה בבגדים אזרחיים ולנכסים צבאיים שהוצבו בין בתים, בתי ספר ובתי חולים כחלקים של שיטת מגן אנושי אחת. זה תואם את עדות הקצין. זה אינו מוכיח, כשלעצמו, אף בית או בית ספר מסוים, ואיננו טוענים שכן.

כללי פתיחה באש

עכשיו לצד השני של הקו. הוא מספר שיועצים משפטיים יושבים בכל דרג, והכלל פשוט: אם יש ספק, אין ירי. לדבריו, תקיפות רבות בוטלו, גם על מחבלים חמושים, מהאוויר ובירי ישיר, כדי שלא לפגוע באחרים. הוא אומר שצה״ל אינו יורה על בית ספר שבו מתאספים אנשים, ושבזמן ששהה בעזה הוא אינו זוכר ירי על בלתי מעורבים. אזורים שבהם ייתכן שהיה חטוף, הוא אומר, היו אזורים שאסור לירות בהם או להיכנס אליהם גם כשחוליות חמושות של חמאס נראו בשטח, ואזרחים הושארו במקומם מאותה סיבה.

התיאור שפרסמה ישראל על הכללים שלה אחרי 7 באוקטובר 2023 פורמלי יותר. בתגובה משפטית שמובאת ב־Jewish Virtual Library, ישראל קובעת שצה״ל שילב את דיני הסכסוך המזוין בפעילות המבצעית באמצעות הכשרה משפטית, נהלים, ייעוץ משפטי שוטף לפיקוד ומנגנונים לחקירת טענות להתנהלות פסולה, ושהוא מיישם הבחנה, אמצעי זהירות ומידתיות בביצוע תקיפות. אותו טקסט קובע שמפקדים חייבים לשקול את הפגיעה הצפויה באזרחים ואת היתרון הצבאי על סמך העובדות כפי שהובנו באותה עת, ושתקיפה שגורמת בדיעבד נזק נלווה גדול מהצפוי אינה, בשל התוצאה הזאת לבדה, בלתי חוקית. אלה כללי פתיחה באש מחמירים, והם הסטנדרט המוצהר של הצבא; סטנדרט אינו מוכיח שכל תקיפה עמדה בו. עכשיו הסתכלו על מה שהמאשימים נשענים עליו: נתוני משרד הבריאות שבשליטת חמאס, שלפי FDD אינם מפרידים בין מחבלים לאזרחים בסיכומים הראשיים שלהם, מול הערכות ישראליות שחלק גדול מההרוגים היו מחבלים. על איזה מספר הייתם בונים פסק דין?

מזון, סיוע ומה שראיון אחד יכול לשאת

הוא אומר שלא ראה רעב וראה הרבה מזון. הוא אומר שחמאס השתלט על משאיות סיוע מהיום הראשון והשתמש בסחורות כדי להתחזק, שמחבלים עמדו על המשאיות והרחיקו אזרחים, ושחלק מהסחורות היו סיגריות וטבק לנרגילה ולא מזון בסיסי.

זה שטח שנוי במחלוקת, והתיעוד מראה מדוע. ביולי 2025 דיווחה CNN על סקירה פנימית של USAID לאירועים שדווחו על ידי שותפים, שמצאה “שום אינדיקציה לאובדן שיטתי בשל התערבות, גניבה או הסטה של חמאס.” באוגוסט 2025 דיווח ה־Washington Free Beacon שהמפקח הכללי של USAID אוסף ראיות לכך שחמאס השתלט על משאיות סיוע והסיט סחורות, וחוקר “טענות אמינות להתערבות, הסטה וגניבה מצד חמאס.” Fox News דיווח מאוחר יותר על אותה עבודה של המפקח הכללי, כולל טענות להברחה דרך משלוחי סיוע. סקירה של מה שהשותפים בחרו לדווח היא דבר אחד. חקירה פתוחה של מפקח כללי היא דבר אחר. קראו את שתיהן לצד חייל שהיה שם.

מחבל שמסתתר מאחורי ילד בן שלוש אינו מקרה קשה לחייל שעומד מולו. הוא הטיעון נגד כל מי שמאשים את החייל הזה. חמאס וארגונים הומניטריים מספרים כמה מהסיפורים האלה אחרת; הקצין הזה מספר את שלו מול המצלמה. צפו בראיון המלא בנז״א: הסיפור האמיתי, בחינם ברשת עם כתוביות באנגלית, ושפטו בעצמכם.