טענת רצח העם: הראו לנו את הכוונה

“רצח עם” הוא האישום החמור ביותר במשפט הבינלאומי. מאז 7 באוקטובר 2023 הוא מוטח בישראל בפרלמנטים, בקמפוסים ובתקשורת, כאילו החזרה עליו הופכת אותו לנכון. היא לא. נטל ההוכחה מוטל על המאשים, והמבחן המשפטי צר: כוונה. לפניכם ההגדרה, מה קרה באמת בהאג, המספרים שכל צד מפרסם, ומה שקצינים ישראלים בכירים אומרים מול המצלמה. רק בית משפט יכול להכריע לגופו של עניין. אבל אפשר לבדוק אם האישום עומד במבחן שלו עצמו.

ההגדרה המשפטית

האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע רצח עם, שאומצה ב-1948, מגדירה רצח עם כאחד המעשים שברשימה סגורה, שנעשו “בכוונה להשמיד, כליל או חלקית, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, באשר היא כזו.” הרשימה: הריגת בני הקבוצה, גרימת נזק חמור לגוף או לנפש, הטלה מכוונת של תנאי חיים שנועדו להביא להשמדה פיזית, נקיטת אמצעים שמטרתם למנוע לידות, והעברה בכפייה של ילדים. זהו סעיף II, כפי שפורסם ב-Jewish Virtual Library.

הכוונה המיוחדת היא היסוד המכריע. מספר הרוגים גבוה, הרס עירוני, ואפילו הפרות חמורות של דיני הלחימה, אינם כשלעצמם רצח עם. מסמך הרקע המשפטי של Anti-Defamation League מכנה רצח עם “פשע מוגדר מאוד, עם יסודות משפטיים של כוונה ומעשה שקשה לעמוד בהם”, וקובע שמדיניות ישראל ומעשיה “בשום אופן” אינם מגיעים לרף הזה. ה-Jewish Virtual Library מציין שקביעות משפטיות של רצח עם נדירות, משום שהן מחייבות ראיות ברורות לכוונה לחסל קבוצה מוגנת באשר היא. ה-American Jewish Committee מותח את אותו קו: רצח עם פירושו לפגוע באנשים בגלל מי שהם, לא בגלל מה שארגון חמוש עשה. כל זה אינו תחליף להכרעה לגופו של עניין. אבל הוא חושף את התרגיל. המאשימים משתמשים במילה כמילה נרדפת למלחמה אכזרית. היא לא.

מי הכריז על כוונה להשמיד?

נתחיל מהמקום שבו המלחמה התחילה. ב-7 באוקטובר 2023 תקפו מחבלי חמאס יישובים ומוצבי צבא בדרום ישראל. ה-Anti-Defamation League מתעד שהם רצחו יותר מ-1,200 בני אדם וחטפו 251 בני ערובה לעזה. סיכום ה-Jewish Virtual Library לדוח של ועדה פרלמנטרית בריטית מציין 1,182 הרוגים ו-251 חטופים, 210 מהם נחטפו בחיים. ה-Washington Institute תיעד שחמאס עצמו הפיק חלק גדול מהראיות: צילומי GoPro, פרסומים בטלגרם, והוראות שנמצאו אצל המחבלים לרצוח ולחטוף אזרחים.

עכשיו קראו את ארגון הטרור חמאס במילותיו שלו. האמנה שלו מ-1988, כפי שמצטט ה-ADL, נפתחת במשפטו של חסן אל-בנא: “ישראל תקום ותמשיך להתקיים עד שהאסלאם יכחיד אותה, כפי שהכחיד אחרות לפניה.” זו מטרה מוצהרת להשמיד קבוצה לאומית. מטרות המלחמה המוצהרות של ישראל הן להביס את חמאס ככוח צבאי ושלטוני ולהחזיר את החטופים הביתה. אז שאלו את המאשימים שאלה אחת: איזה צד כתב את כוונתו על הנייר?

מה ישראל עושה, ומה חמאס עושה

גורמים ישראליים אומרים שצה״ל מזהיר לפני שהוא תוקף, מגדיר אזורי פינוי, מכניס סיוע הומניטרי לעזה ומבצע מבצעים להשבת חטופים. חמאס עושה את ההפך. הוא נלחם מתוך אזורים אזרחיים, כולל ליד בתי חולים ובתי ספר. ה-Foundation for Defense of Democracies תיעד את הדפוס במלחמה הזו: שידורים ממסגדים שהורו לאזרחים להישאר במקומם, מחסום פיזי שנועד למנוע תנועה דרומה, ושימוש שיטתי בבתי חולים, בבתי ספר ובאתרים אזרחיים אחרים כמחסה.

המאשימים עונים שהאזהרות והמסדרונות לא הספיקו, שההגבלות על סחורות יצרו בחלקים מהרצועה תנאים דמויי רעב, ושהתבטאויות של פוליטיקאים ישראלים מסוימים מעידות על איבה כלפי ערביי עזה כעם. אפשר להתווכח על הסיוע, על הרטוריקה ועל התקיפות כמה שרוצים. זו שאלה אחרת מהשאלה אם מדינה חותרת להשמדה פיזית של ערביי עזה באשר הם. האישום עובד רק אם מטשטשים בין השתיים.

מה קרה באמת בהאג

דרום אפריקה הגישה הליך נגד ישראל בסוף דצמבר 2023, בטענה שהמערכה של ישראל בעזה היא בעלת אופי של רצח עם, וביקשה, בין השאר, להשעות את הפעולות הצבאיות. ה-Jewish Virtual Library מתעד את האישום ומציין שחמאס, כגורם שאינו מדינה, אינו צד לאמנה. ה-Foundation for Defense of Democracies מכנה את העתירה לוחמה משפטית שמשמיטה את ההסתתרות של חמאס בקרב אזרחים.

ואז הגיעה הכותרת שכנראה ראיתם: בית המשפט קבע שרצח עם “מתקבל על הדעת”. הוא לא קבע זאת. CAMERA הראה שזו קריאה שגויה. ג'ואן דונוהיו, שעמדה בראש בית המשפט כשהורה על האמצעים הזמניים, אמרה אחר כך, כפי ש-CAMERA מתעד: “אני מתקנת את מה שנאמר לעיתים קרובות בתקשורת — בית המשפט לא קבע שהטענה לרצח עם מתקבלת על הדעת.” גם ה-Jewish Virtual Library קובע שבית המשפט “לא מצא שישראל הפרה או מפרה את אמנת רצח העם.” אין פסק דין לגופו של עניין. יש מיתוס תקשורתי.

ישראל דוחה את האישום מכל וכל. בטיעון הפתיחה כינה היועץ המשפטי טל בקר את העתירה “עלילה, שנועדה לשלול מישראל את הזכות להגן על עצמה על פי החוק מפני מתקפת הטרור חסרת התקדים שהיא ממשיכה להתמודד איתה, ולשחרר את 136 החטופים שחמאס עדיין מחזיק”, במילים שנשמרו ב-Jewish Virtual Library. ארצות הברית, באמצעות דובר מחלקת המדינה מאט מילר, כינתה את טענות רצח העם “חסרות בסיס” והפנתה לאלה “שממשיכים לקרוא בגלוי להשמדת ישראל.” מאוחר יותר ביקשה אירלנד להצטרף להליך. לפי FDD, גורמים אירים ביקשו מבית המשפט “להרחיב את הפרשנות” של מה שנחשב רצח עם בידי מדינה, כולל להסיק כוונה כש“אדם סביר היה צופה” הרס כ“תוצאה טבעית וסבירה”. אורד קיטרי מ-FDD קורא בבקשה הזו סימן לכך שישראל אינה מבצעת רצח עם כפי שאמנת 1948 מגדירה אותו. אם המקרה היה תואם את ההגדרה, למה לבקש להרחיב אותה?

מספרי ההרוגים: של מי המספרים?

הסבל של האזרחים בעזה היה קשה. השאלה היא באילו מספרים משתמשים. הנתונים המצוטטים ביותר הם של משרד הבריאות שבשליטת חמאס, ושיטת הספירה שלו שנויה במחלוקת. FDD מציין שהמשרד אינו מבחין בין אזרחים למחבלים, אינו מתעד את נסיבות המוות, ובמלחמות קודמות ספר אנשים שנהרגו מרקטות ששוגרו מעזה ונפלו בתוכה. ה-Jewish Virtual Library מתעד את אותם פגמים: נתונים חסרים, מקרי מוות טבעיים שנכללו ברשימות המלחמה, והערכות ישראליות מאוחרות יותר שלפיהן נהרגו בין 20,000 ל-25,000 מחבלים. אם חלק ניכר מהסך הכולל של המשרד הם מחבלים, חלקם של האזרחים נמוך ממה שהכותרת מרמזת. אם הספירה הישראלית של המחבלים מנופחת, ההפך נכון. דיווח הוגן מציג את שתי הסדרות ואת הפער ביניהן. רוב הכותרות מציגות אחת.

סיוע וכוונה

ישראל, באמצעות מתפ״ש, מפרסמת נתונים על המשאיות והטונות שנכנסים לעזה ואומרת שחמאס מסיט אספקה. FDD מצטט את מתפ״ש: “אנחנו לא נלחמים נגד האזרחים בעזה”, ומתעד מפות של צה״ל, גושים ממוספרים, מקלטים מוגדרים ואזור בטוח לאורך החוף. ה-Jewish Virtual Library מדווח על יותר ממיליון טונות של אספקה שנמסרו עד אמצע אוקטובר 2024, ומתאר גניבות של חמאס, איומים על מי שאוספים סיוע, ומלאים שלא חולקו. המאשימים עדיין טוענים שהגישה והחלוקה בתוך עזה לא עמדו בצורך. זו מחלוקת על לוגיסטיקה, והיא פועלת נגד הטענה למדיניות ממשלתית להרעיב עם באשר הוא. ממשלה שמפרסמת לוחות נתונים על הסיוע, מתאמת מעברים ולפי צה״ל מבטלת תקיפות כשנראים אזרחים, לא הוכחה בכך כחפה מכל מעשה בלתי חוקי. אבל גם לא הוכח שהיא חותרת להשמדה פיזית של קבוצה. איזה רצח עם מפרסם את משלוחי הסיוע שלו?

דרום אפריקה והתומכים בעמדתה מצביעים על היקף ההפצצות, על העקירה ועל לשונם של כמה שרים. ישראל ומבקרים משפטיים של התביעה משיבים שדפוס הפעולה, האזהרות, המסדרונות ההומניטריים והתקיפה של חמאס ולא של “הפלסטינים באשר הם” אינם מתיישבים עם כוונה לרצח עם. AJC אומר זאת במפורש: המערכה של ישראל היא “נגד ארגון הטרור חמאס בלבד”, וזה “ההפך הגמור משיקוף ניסיון לחסל את האוכלוסייה הפלסטינית.” האמנה של חמאס ומעשיו ב-7 באוקטובר עומדים בצד השני של הקו הזה.

מה הקצינים אומרים מול המצלמה

נז״א: הסיפור האמיתי הוא סרט תעודי ישראלי משנת 2026, המבוסס על ראיונות עם מפקדים בכירים וקציני מודיעין בצה״ל, שצולם בחלקו בלילה על גגות בתל אביב. הם יושבים בגבם למצלמה ומזוהים לפי התפקידים שמילאו. הם מתארים את כללי הפתיחה באש שלפי דבריהם צה״ל פעל לפיהם: תקיפה מחייבת אישור שתלוי בדרגה, אנשים לא חמושים אינם מטרה, ו“כשיש ספק, לא יורים.” הם אומרים שאתרים רגישים כמו בתי ספר, בתי חולים, מסגדים ומרפאות סומנו, ושהאזרחים הוזהרו והתבקשו לעזוב.

זו עדות, לא קביעה של בית משפט. הניחו אותה לצד העדויות בסרטים אחרים, לצד סרטוני תקיפות, ולצד טבח 7 באוקטובר שפתח את המלחמה. היא מתארת מערכה נגד ארגון חמוש שמסתתר בערים, לא תוכנית להשמיד עם.

השורה התחתונה

רצח עם מחייב כוונה. ארגון הטרור חמאס כתב את כוונתו באמנה שלו ופעל לפיה ב-7 באוקטובר. המאשימים של ישראל מביאים את הנתונים של משרד הבריאות שבשליטת חמאס ובקשה להגדיר מחדש את המילה. לפי האמנה, ההבחנה הזו היא כל התיק. צפו בקצינים, ואז בקשו מהמאשימים להראות את הכוונה.