ג׳ואי לואו

שני פליטים והבטחה

הוריו של ג׳ואי לואו היו פליטים. אמו, חנה, נולדה בברלין והגיעה לניו יורק בגיל ארבע־עשרה, לאחר שמשפחתה עברה דרך בלגיה, צרפת וקובה. אביו, אדי, נולד בווינה והגיע לאמריקה עם משפחתו ב־1939, בגיל שלוש־עשרה. הם נישאו ב־1949 וגידלו את ילדיהם מתוך הכרת תודה למדינה שקלטה אותם.

הם שלחו את כל ילדיהם לרמז, בית ספר יהודי במנהטן, כדי שיכירו את מורשתם. לואו למד שם מהגן ועד כיתה י״ב, ולאחר מכן למד באוניברסיטת ניו יורק, כפי שעשתה אמו. לדבריו, המסר שהוריו הנחילו לו היה פשוט: כבוד למהגרים ולפליטים, גאווה ביהדות וקשר עמוק לישראל. ״הערכים האלה השפיעו על כל חיי״.

ישראל, 1973

בשנת לימודיו השלישית באוניברסיטה, מ־1971 עד 1972, למד לואו באוניברסיטה העברית בירושלים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, חזר לישראל כמתנדב. לדבריו, החוויה הזאת ביססה את הקשר שלו לישראל לכל חייו.

2002: שולחים אנשים, לא דוברים

באביב 2002 היכו פיגועי התאבדות בלב הערים בישראל. לאחר הטבח בליל הסדר במלון פארק בנתניה ב־27 במרץ, יצאה ישראל למבצע חומת מגן, וחלקים נרחבים בעולם גינו אותה. את לואו הטריד לא רק הטרור, אלא גם האופן שבו הוצגה ישראל: הוא הרגיש שהתקשורת אינה מסבירה מדוע ישראל נאלצת להגן על אזרחיה, ותיירים אמריקאים הפסיקו להגיע.

אם האמריקאים לא יבואו לישראל, חשב, ישראלים צעירים יוכלו להגיע לאמריקה. באפריל 2002 הביא שלושה ישראלים צעירים לקמפוסים אמריקאיים, ובהמשך שני צעירים שזה עתה לחמו בג׳נין. בתוך חודשים ראיין מאות מועמדים ושלח 48 מהם, כולם דוברי אנגלית שוטפת שזה עתה השתחררו מהצבא, בשלשות לסיורים בני שבועיים במכללות, בכנסיות, בבתי כנסת ובבתי ספר תיכוניים. הם לנו במעונות וחיו לצד הסטודנטים. ״לא רציתי שהישראלים הצעירים האלה רק ירצו בפני סטודנטים אמריקאים״, כתב. ״רציתי שיפגשו אותם, יחיו לצדם, יקשיבו להם וייצרו איתם קשר״.

כך נולד Israel at Heart. במשך שני עשורים יצאו במסגרתו יותר מאלף ישראלים צעירים למסעות ברחבי אמריקה, ובהמשך גם באירופה ובדרום אמריקה, שאליהן חיפש לואו ישראלים הדוברים את השפה המקומית. כבר מההתחלה שילב בכל שלישייה ישראלי יוצא אתיופיה, שיוכל לדבר מניסיונו האישי על אפליה ולהשיב לטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד. כתבת עיתון על פועלו כינתה את חברי המשלחות ״השגרירים הטובים ביותר של ישראל״.

מלגה ודור חדש

ב־2006 פנה לואו לפרופסור אוריאל רייכמן, מייסד המרכז הבינתחומי הרצליה, כיום אוניברסיטת רייכמן, והציע מלגות לסטודנטים ישראלים יוצאי אתיופיה. הוא קבע בעצמו את תנאי הסף: אנגלית ברמה גבוהה, שירות ביחידות מובחרות בצבא, ומעל הכול — מנהיגות. תוכנית Israel at Heart נמצאת כעת בשנתה העשרים. יותר מ־250 סטודנטים סיימו אותה, יותר מ־45 לומדים בה, וכ־15 מצטרפים בכל שנה. כיום מנהלת אותה אסתר דוד, בוגרת התוכנית שנסעה לארצות הברית עם Israel at Heart ב־2002.

באותה שנה העניק המרכז הבינתחומי הרצליה ללואו תואר עמית כבוד ״כהוקרה על תרומתו יוצאת הדופן להסברה הישראלית, לעתידה של מדינת ישראל ולעם היהודי״. הוא גם כיהן בוועד המנהל של אגודת הידידים האמריקאית של המרכז הבינתחומי הרצליה ובחבר הנאמנים הבינלאומי של הלל.

Screams Before Silence

אחרי 7 באוקטובר היה לואו מפיק בפועל של Screams Before Silence, הסרט התיעודי מ־2024 בהשתתפות שריל סנדברג על האלימות המינית שביצעו מחבלי חמאס במהלך הטבח. בדברים שנשא בכנס הרצליה ביוני 2024 אמר שהסרט עצמאי: ״הסרט היה פרויקט עצמאי; לא לקחנו שום כסף מהממשלה״. הסיבה שבגללה תמך בו הייתה אותה סיבה שהובילה להקמת Israel at Heart: ״אני אוהב את ישראל, אהבתי את ישראל כל חיי״.

למה הוא תומך בנז״א: הסיפור האמיתי

לואו תומך בנז״א: הסיפור האמיתי, ממליץ עליו ומשמש יועץ לסרט. הסרט נשען על הרעיון שמנחה אותו מאז 2002: את הטיעון המשכנע ביותר בזכות ישראל מציגים הישראלים שהיו שם, כשהם מספרים במילים שלהם מה ראו. אחת הישראליות הצעירות שבעבר מימן את פעילותן בוושינגטון, מרינה נעמי סמוליאנוב, היא כיום חלק מצוות הסרט.