המלחמה בעזה מאז אוקטובר 2023: מה באמת קרה

איך המלחמה התחילה

תיאור הוגן של המלחמה הזו מתחיל בתאריך אחד. ב-7 באוקטובר 2023 פרצו חמאס וארגוני טרור בעלי ברית את גדר עזה, רצחו אנשים ביישובים ישראליים ובפסטיבל מוזיקה, וגררו שבויים בחזרה לרצועה. הספירות הישראליות הראשונות העמידו את מספר ההרוגים על יותר מ-1,400. המספרים תוקנו כלפי מטה ככל שהזיהויים הושלמו. ה-Jewish Virtual Library, שריכז את הנתונים הרשמיים של ישראל, מנה אחר כך כ-1,195 הרוגים באותו יום, ובהם 778 אזרחים, 282 חיילים, 57 שוטרים ו-38 אנשי כיתות כוננות, ביניהם תינוקות וקשישים. צוותי הזיהוי אמרו שחלק מהשרידים היו שרופים או מושחתים עד כדי כך שהזיהוי היה קשה ביותר. הליגה נגד השמצה תיעדה 251 בני אדם שנחטפו, ביניהם ילדים ואזרחים קשישים. מספרי החטופים עודכנו ככל שהשמות אומתו.

ישראל הגיבה בתקיפות אוויריות באותו יום, ובתוך שבועות במלחמה קרקעית. למשפחות הערביות בעזה לא הייתה זכות הצבעה על החלטת חמאס לתקוף. חמאס שלט ברצועה מאז 2007, והוא השאיר אותן לכודות בין המחבלים שלו לבין מערכה ישראלית להשמדת הצבא שלו. קראו כל מחלוקת מאוחרת יותר על מטרות, טקטיקות ומספרים מתוך המודעות הזו: חמאס בחר במלחמה, וחמאס בחר איפה להילחם בה.

מה ישראל יצאה להשיג

מנהיגי ישראל אמרו בגלוי על מה הם נלחמים. בנאום בטלוויזיה ב-9 באוקטובר 2023 השווה ראש הממשלה בנימין נתניהו את שיטות חמאס לאלה של דאעש ואמר שהארגון יפגוש אותו גורל: תבוסה. הוא מנה מטרות שהתחילו בטיהור המחבלים שעדיין היו בתוך ישראל ובמעבר למערכה רחבה יותר, תוך אבטחת חזיתות אחרות ושמירה על תמיכה בינלאומית. הצהרות מאוחרות יותר של גורמים ישראליים, והסיכום של הליגה נגד השמצה על המלחמה, תיארו מערכה שמטרתה לפרק את היכולות הצבאיות של חמאס ולהחזיר את החטופים הביתה. במאי 2025, כשהקבינט הביטחוני אישר את התוכנית שנודעה כ“מרכבות גדעון”, תיעד ה-Washington Institute for Near East Policy את אותן מטרות ליבה: להביס את חמאס, ליצור מציאות ביטחונית חדשה בעזה ולשחרר את החטופים שנותרו.

מטרות מוצהרות אינן הוכחה לתוצאות. אבל הן מסמנות את הקו החשוב: מלחמה נגד ארגון טרור, לא נגד עם. חמאס מוגדר ארגון טרור בארצות הברית, באיחוד האירופי, בבריטניה, באוסטרליה, בקנדה, ביפן ובדמוקרטיות אחרות. הוא תפס את עזה מידי הרשות הפלסטינית ב-2007 וניהל את הרצועה כמדינת מיליציה. ערבים מעזה אינם חמאס. ההבדל הזה חשוב, כי חמאס דאג שהלחימה תתנהל בתוך הערים הצפופות שבהן חיים האזרחים האלה.

שלבי הלחימה העיקריים

בשבועות הראשונים שלטו תקיפות מהאוויר ומהארטילריה. בסוף אוקטובר 2023 נכנסו כוחות קרקע ישראליים לצפון עזה. דוחות המצב של מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית מתארכים את תחילת התמרון הקרקעי ל-27 באוקטובר. הליגה נגד השמצה מתעדת הפוגה שהחלה ב-24 בנובמבר 2023, ובמהלכה שוחררו בשלבים 105 חטופים, רובם נשים וילדים.

אחרי ההפוגה עבר מרכז הכובד דרומה. כוחות ישראליים התרכזו בחאן יונס, המעוז הדרומי של חמאס והעיר המזוהה עם יחיא סינוואר. הלחימה שם נמשכה לאורך החורף ועד אביב 2024, ויחידות של אוגדה 98 פעלו בעיר מתחילת דצמבר. משפחות בעזה שכבר ברחו מהצפון נעקרו שוב. בתחילת מאי 2024, אחרי חודשים של ויכוח עם וושינגטון ועם בעלות ברית אחרות על המחיר ההומניטרי, פתחה ישראל במבצע קרקעי ברפיח, על גבול מצרים. רפיח הייתה חשובה בגלל ציר פילדלפי, הרצועה לאורך קו עזה-מצרים שחמאס השתמש בה במשך שנים להברחת נשק. ב-6 במאי ביקש צה״ל מתושבי מזרח רפיח לעבור לאזור הומניטרי מורחב. בלילה שבין 6 ל-7 במאי השתלטו כוחות ישראליים על הצד העזתי של מעבר רפיח, אחרי שירי מרגמות מהאזור הרג ארבעה חיילים. ישראל אמרה שהוציאה הוראות פינוי ונכנסה בשלבים. מבקריה אמרו ששום הוראה לא יכולה להפוך אוכלוסייה לכודה לבטוחה.

הלחימה לא הסתיימה ב-2024. הפסקת אש שנייה וקצרה יותר, שסוכמה בינואר 2025 ויושמה ב-19 בינואר, קבעה את שחרורם של 33 חטופים בשלב הראשון. ה-Jewish Virtual Library מתארך את קריסת ההפוגה הזו ל-18 במרץ 2025, כשישראל פתחה בתקיפת פתע אחרי שלדבריה חמאס ניצל את השקט כדי להתחמש מחדש, לשקם מנהרות ולהתכונן למתקפות נוספות. המערכה החדשה נקראה “עוז וחרב”. מאוחר יותר ב-2025 אישר הקבינט את “מרכבות גדעון”, ובאוגוסט מהלך נוסף, שכונה לעיתים קרובות “מרכבות גדעון ב'”, כוון לתשתיות חמאס בעיר עזה. ב-9 בספטמבר 2025 תקפה ישראל את ההנהגה החיצונית של חמאס בדוחא, שבה נפגשו ראשי הלשכה המדינית של הארגון. חמאס אמר שחמישה מחברי המשלחת נהרגו ושהבכירים שרדו. בתחילת אוקטובר הניבה מסגרת בגיבוי אמריקאי הפסקת אש נוספת. הליגה נגד השמצה מתעדת שב-13 באוקטובר 2025 שחרר חמאס את 20 החטופים החיים שנותרו, עם תחילת השלב הראשון של העסקה.

אף אחד מהשלבים האלה לא היה “ניצחון” נקי. הגדודים של חמאס הוכו קשות ורבים ממנהיגיו נהרגו, ובהם סינוואר, שזוהה אחרי קרב יריות ברפיח ב-16 באוקטובר 2024. הארגון שרד כרעיון וכשארית גרילה, והאזרחים בעזה שילמו על ההישרדות הזו בשכונות הרוסות ובבריחה חוזרת ונשנית.

מלחמה מתחת לבתים

חמאס קבע את צורת המלחמה הזו מתחת לאדמה. אחרי הלחימה במאי 2021 טען סינוואר שלחמאס יש יותר מ-500 קילומטרים של מנהרות ושישראל השמידה רק כחמישית מהן. קצינים ישראלים כינו את המערכת “המטרו” של עזה. ה-Foundation for Defense of Democracies תיאר פירים ומעברים ששימשו להעברת נשק, לאחסון אספקה, לאימון מחבלים ולהחזקת חטופים, עם חשמל, קווי טלפון, ולפי הערכות צה״ל, עלות בנייה של כשלושה מיליון דולר למנהרה. במרץ 2024 אמר הצבא הישראלי שהרס את המנהרה הגדולה ביותר שמצא בצפון עזה מאז 7 באוקטובר: יותר משני מיילים אורכה, בעומק של כ-50 מטרים בנקודה העמוקה ביותר, והפיר הקרוב ביותר שלה כ-400 מטרים ממעבר ארז. שלושה מיליון דולר למנהרה. שאלו מה אפשר היה לבנות בכסף הזה מעל האדמה.

אותה רשת עברה מתחת לחיים האזרחיים. בבית החולים רנטיסי בעיר עזה אמרו כוחות ישראליים שמצאו נשק, פירי מנהרות וראיות לכך שהוחזקו שם חטופים. בשיפא, בית החולים הגדול בעזה, הם דיווחו על פיר מנהרה בשטח בית החולים, נשק ביחידת ה-MRI ורכב עמוס כלי נשק; גורמים אמריקאיים אמרו בנפרד שמודיעין אמריקאי הראה שחמאס משתמש בבית החולים כצומת פיקוד. בבית החולים האינדונזי בבית חנון אמרו קצינים ישראליים שמחבלים שנותרו מגדוד של חמאס הסתתרו במתחם וירו ממנו. כתבים עצמאיים לא יכלו לאמת בחופשיות כל טענה ישראלית בזמן אמת. אבל הדפוס לא היה חדש, והוא לא הומצא בשביל המלחמה הזו. פרוטוקול משנת 1977 לאמנות ז'נבה, המצוטט בתדריך המנהרות של ה-Foundation for Defense of Democracies, קובע שאסור להשתמש ביחידות רפואיות כדי לסוכך על מטרות צבאיות.

המשפט ההומניטרי הבינלאומי מחייב כוח תוקף להבחין בין אזרחים ללוחמים ולשקול את הנזק הצפוי לאזרחים מול יתרון צבאי מוחשי. הוא גם אוסר להשתמש באזרחים כמגן לפעולות צבאיות. שתי החובות האלה עמדו במבחן בכל יום בעזה. ישראל אמרה שהוציאה הוראות פינוי, פרסמה מפות של אזורים הומניטריים ופתחה מסדרונות. למשפחות בעזה לא היה לעיתים קרובות מקום בטוח ללכת אליו. זה לא סיפור על אכזריות ישראלית ייחודית, וגם לא על אשמה קולקטיבית של ערביי עזה. זה מה שקורה כשצבא טרור מאחסן רקטות ומפקדות בתוך עיר של שני מיליון בני אדם, וצבא סדיר מחליט שאינו יכול להשאיר את הצבא הזה במקומו.

מספרי ההרוגים: מה הם מראים ומה הם מסתירים

שום תיאור רציני לא מדלג על ההרוגים בעזה. משרד הבריאות שבשליטת חמאס הפך למקור ברירת המחדל של העולם. הליגה נגד השמצה, על בסיס נתוני המשרד, דיווחה על יותר מ-67,000 הרוגים בעזה עד הפסקת האש של אוקטובר 2025. ה-Jewish Virtual Library תיעד את טענת המשרד המאוחרת יותר על 67,183 הרוגים ערב הפסקת האש, שעלו ל-67,938 עד 15 באוקטובר 2025. המספרים האלה כוללים אנשים שנהרגו מאש ישראלית, אנשים שנהרגו מרקטות שנפלו בטעות, אנשים שמתו בקריסות מבנים, ולפי ישראל, אלפי מחבלים של חמאס ושל הג'יהאד האסלאמי. המשרד אינו מפרסם שום חלוקה מהימנה בין מחבלים לאזרחים. במלחמה כזו, ההשמטה הזו אינה עניין טכני. היא כל הוויכוח. למה שחמאס ירצה שהעולם ידע כמה מהמחבלים שלו נכללים בסך הזה?

ישראל פרסמה ספירות משלה של מחבלים שנהרגו, שחוקרים מבחוץ אינם יכולים לבדוק בין ההריסות. ההרוגים בצבא הישראלי ברורים יותר. ה-Jewish Virtual Library, בהסתמך על נתוני צה״ל, תיעד 410 חיילים שנפלו במלחמה הקרקעית עד הפסקת האש של 19 בינואר 2025, מספר שעלה שוב אחרי חידוש הלחימה. בין החיילים האלה יש חיילי חובה ומילואימניקים, רבים מהם בני אותו גיל כמו הצעירים שממלאים את רשימות ההרוגים הגברים הלא מזוהים בעזה.

התייחסו בזהירות לכל מספר עגול. הספירות הישראליות הראשונות של 7 באוקטובר היו גבוהות מדי, וישראל תיקנה אותן. לפי מבקרי הנתונים, רשימות המשרד בעזה כללו גופות לא מזוהות, אנשים שנרשמו פעמיים, ולעיתים מקרי מוות טבעיים; המשרד עצמו אמר שחלק מהרשומות חסרות כי בתי חולים נהרסו. CAMERA תיעד איך סוכנויות ידיעות הציגו לעיתים את הסכומים השנויים במחלוקת האלה כעובדה מוגמרת. אברהם ויינר, פרופסור לסטטיסטיקה בבית הספר וורטון, טען שהסכומים היומיים עלו באופן עקבי מכדי להיות אמיתיים ושחלקם של האזרחים כנראה מוגזם. שום דבר מזה אינו מוחק את העובדה שמספר גדול מאוד של אזרחים בעזה, ובהם ילדים, נהרגו. ושום דבר מזה אינו מוכיח את הטענה, שעולה בקמפיינים מסוימים, שישראל יצאה להשמיד את ערביי עזה באשר הם. מוות רב של אזרחים במלחמה עירונית נגד אויב שמסתתר בקרב אזרחים הוא דפוס מוכר ומר. הוא אינו, כשלעצמו, מסקנה משפטית.

החוק, החקירות ואישום רצח העם

המאבק המשפטי שבא אחר כך מוצג לעיתים קרובות כאילו כבר ניתן פסק דין. לא ניתן. רצח עם, כמונח משפטי, מחייב כוונה מיוחדת להשמיד עם באשר הוא. המטרות המוצהרות של ישראל, מנאומו של נתניהו באוקטובר 2023 ועד החלטת הקבינט על “מרכבות גדעון”, היו השמדת הצבא והשלטון של חמאס, החזרת החטופים ומניעת 7 באוקטובר נוסף, לא השמדת ערביי עזה כעם. מבקרי נתוני המשרד מציינים שגברים בגיל לחימה מיוצגים ביתר ברשימות ההרוגים של המשרד עצמו ביחס לאוכלוסיית עזה. קשה ליישב את הדפוס הזה עם מערכה נגד עם באשר הוא.

המשפט ההומניטרי הבינלאומי מחייב את שני הצדדים. שימוש בבתי חולים ובשכונות צפופות כדי להסתיר מנהרות, רקטות ומפקדות אסור כשהוא נועד לסוכך על פעולות צבאיות. צבא תוקף עדיין חייב להבחין בין אזרחים למחבלים ולמנוע נזק לאזרחים שאינו מידתי ביחס לתועלת הצבאית. קשה ליישם את הכללים האלה בעיר שבה חמאס מערבב בכוונה בין השניים. הם אינם רשות, וצה״ל נלחם לפי כללי פתיחה באש מחמירים שבנויים עליהם.

דמוקרטיות חוקרות את כוחותיהן, גם אם באופן לא מושלם. אחרי שחיילים ישראלים פתחו בטעות באש על אמבולנסים ברפיח ב-23 במרץ 2025 והרגו 15 אנשי הצלה, הדיח צה״ל את סגן מפקד סיירת גולני ונזף במפקד חטיבה, בשל טעויות מקצועיות ודיווח לא מדויק. חמאס אינו מפרסם תחקירים כאלה: לא על 7 באוקטובר, לא על החזקת חטופים במבנים אזרחיים, ולא על רקטות ששוגרו מרחובות בנויים. הניגוד הזה מראה איזה סוג של שלטון כל צד הוא. גם וושינגטון הטילה ספק במספרים של הצד השני: ביוני 2024 אישר בית הנבחרים האמריקאי תיקון שימנע ממחלקת המדינה לצטט נתוני נפגעים של משרד הבריאות שבשליטת חמאס.

איפה חמאס בסיפור

המלחמה שהתחילה ב-7 באוקטובר 2023 היא כמה סיפורים בבת אחת. טבח וחטיפה המונית שלישראל הייתה כל זכות להגיב עליהם. מערכה שמטרתה המוצהרת הייתה השמדת צבא טרור, לא של אומה. מלחמת מנהרות שחמאס בחר לנהל מתחת לבתים ולבתי חולים. אסון אזרחי שהיקפו אמיתי והספירה שלו שנויה במחלוקת. ומערכה משפטית שבה אישום רצח העם נצעק בקול רם בלי שום קביעה שישראל יצאה להשמיד את ערביי עזה. אם מישהו מציע לכם קריקטורה פשוטה של המלחמה הזו, שאלו איפה חמאס נמצא בה.

צפו בעדות של הקצינים עצמם על המלחמה בנז״א: הסיפור האמיתי. אחר כך קראו איך ישראל מכוונת למחבלי חמאס בעזה ואישום רצח העם.