# יהודה ושומרון על המפה: אזורים A, B ו-C, בהסבר

מה באמת משמעותם של אזורים A, B ו-C: מי שולט, מי שומר על הסדר ומי מאשר היתר בנייה ביהודה ושומרון, מאוסלו ב׳ ב-1995 ועד היום.

## עיקרי הדברים

- הסכם אוסלו ב׳ מ-1995 חילק את יהודה ושומרון לאזורים A, B ו-C לפי מפה, כהסדר ביניים ולא כגבול. נוסח ההסכם עצמו אמר זאת.
- אזור A הוא כ-18 אחוזים מהקרקע, אזור B כ-22 אחוזים ואזור C 60 עד 61 אחוזים. השיעורים האלה מגיעים ממפות מאוחרות יותר, לא מאחוזים הכתובים בהסכם.
- היישובים הישראליים נמצאים באזור C לפי ההגדרה של ההסכם עצמו. חברון נותקה בנפרד, בנספח I ובפרוטוקול חברון מ-1997, ולא בסעיף XII.
- אף אחד לא מפרסם אוכלוסייה נוכחית ומוסכמת לכל אזור. ב-2016 מסר המנהל האזרחי לכנסת שאין לו נתון משלו לאזור C.

חפשו מפה של יהודה ושומרון ותמצאו בדרך כלל פסיפס בשלושה צבעים. רוב המפות עדיין מסמנות את המולדת היהודית כ“הגדה המערבית”, כאילו הכיבוש הירדני של 19 שנה על הרמות שכתב מחדש את התנ״ך. הפסיפס עצמו נובע ממסמך אחד, שנחתם לפני יותר משלושים שנה כהסדר **זמני**. הוא עדיין קובע מי מנהל עיירה, מי שומר על הרחובות שלה, ומי חותם על היתר בנייה. הוא אינו קובע למי שייכת הארץ.

## שלושה אזורים, הסכם ביניים אחד

ישראל וארגון לשחרור פלסטין (אש״ף) חתמו על הסכם הביניים, הידוע כאוסלו ב׳, ב-28 בספטמבר 1995. סעיף XI מגדיר את האזורים על ידי שרטוטם. אזור A ואזור B הם “אזורים מיושבים” המסומנים במפה מצורפת. אזור C הוא כל השאר: השייר, הכבישים, השטחים הפתוחים, היישובים הישראליים והאתרים הצבאיים. “אזור C” בהסכם “פירושו אזורים בגדה המערבית מחוץ לאזורים A ו-B.” — [“Israel-Palestinian Negotiations: Interim Agreement on the West Bank and the Gaza Strip (Oslo II)”](https://jewishvirtuallibrary.org/interim-agreement-on-the-west-bank-and-the-gaza-strip-oslo-ii), הספרייה היהודית הווירטואלית

הסעיפים שמגדירים את האזורים אינם נותנים אחוזים. כל שיעור שמצוטט מגיע ממקורות מאוחרים יותר. ההסכם גם קרא לעצמו זמני. שיחות על מעמד קבע היו אמורות להתחיל עד 4 במאי 1996. שום דבר בהסכם לא נועד להקפיא את המפה כגבול סופי, והטקסט עצמו התייחס להסדר כולו כשלטון עצמי ביניים, ולא כוויתור ישראלי על יהודה ושומרון.

השמאל, שמתיישר עם רשת הג׳יהאד העולמי והאסלאם הפוליטי של איראן, עדיין מוכר את הצבעים האלה כאילו היו כתב קודש מ-1967. הם מפת הפסקת אש. אש״ף ראה בהם הודנה.

## מי שולט, מי שומר על הסדר

**אזור A** כולל את הערים הערביות המרכזיות. על המפות אלה ג׳נין, נבלוס, טולכרם, קלקיליה, רמאללה, בית לחם ויריחו, וכן רוב חברון. הממשל הערבי בעל השלטון העצמי מחזיק שם בסמכויות אזרחיות, ונטל לידיו את הביטחון הפנימי והסדר הציבורי לאחר הפריסה מחדש של ישראל. זה סעיף XIII, לא מתן ריבונות.

**אזור B** כולל כפרים ועיירות ערביות. הממשל הערבי בעל השלטון העצמי מנהל את הענינים האזרחיים, והמשטרה שלו שומרת על הסדר הציבורי בקרב הערבים. ישראל מחזיקה ב“אחריות הדומיננטית לביטחון לשם הגנה על ישראלים והתמודדות עם איום הטרור.” — אוסלו ב׳, הספרייה היהודית הווירטואלית

**אזור C** נמצא תחת שליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית. בשלב הראשון העבירה ישראל רק סמכויות אזרחיות “שאינן נוגעות לשטח”. שטחים נוספים היו אמורים לעבור בשלבים. הבנק העולמי כתב מאוחר יותר שאזור C הוא כ-61 אחוזים מהשטח, ושההעברה ההדרגתית “היה צריך להסתיים עד 1997.” — [“Area C and the Future of the Palestinian Economy”](https://documents1.worldbank.org/curated/en/257131468140639464/pdf/Area-C-and-the-future-of-the-Palestinian-economy.pdf), הבנק העולמי (2013)

מה שהבנק העולמי לא מדגיש בטקסט מודגש הוא **מדוע** השאר לא זז. המשטרה של ערפאת באזור A הפכה לבסיס שיגור. מרד ערבי-מוסלמי שני ניפץ את שיתוף הפעולה הביטחוני. ישראל לא הייתה חייבת למסור עוד מהרמות לתשתית טרור בזמן שאוטובוסים עדיין התפוצצו. בנובמבר 1998, במסגרת הסכם ווי ריבר, ישראל אמנם החלה להעביר כ-2 אחוזים מהשטח שעדיין שלטה בו לשליטה משותפת. — [“Israel Withdraws From More Territory”](https://www.jewishvirtuallibrary.org/israel-withdraws-from-more-territory), הספרייה היהודית הווירטואלית

בכל שלושת האזורים השאיר סעיף XII את ישראל אחראית להגנה מפני איומים חיצוניים ול“ביטחון הכולל של הישראלים וההתנחלויות”, עם “כל הסמכויות לנקוט בצעדים הדרושים לעמידה באחריות זו”. לצורך ההסכם, “ההתנחלויות” באזור “פירושן, בגדה המערבית — ההתנחלויות באזור C.” — אוסלו ב׳, סעיף XII, הספרייה היהודית הווירטואלית

גם אזור A פחות נפרד ממה שהמפה מרמזת. במבצע “חומת מגן” ב-2002, במהלך פיגועי הטרור של האינתיפאדה השנייה, צה״ל נכנס כמעט לכל אזור A. מכון וושינגטון תיעד ב-2016 שישראל המשיכה לפעול שם: הערבים מכנים את הפעולות האלה “הפרה” של אוסלו; ישראל שומרת על חופש הפעולה שלה באזור A אלא אם המשא ומתן יסכים אחרת. — [“Limiting Incursions in Area A”](https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/limiting-incursions-area-next-step-israeli-palestinian-security-coordination), מכון וושינגטון

זה אינו פשע מלחמה נגד מדינה של קריקטורה. זה מה שקורה כשנותנים למיליציה של אש״ף עיר, והיא משתמשת בה כדי לרצוח יהודים. פעולות נגד טרור במולדת היהודית אינן החטא הקדמון. הסעיפים הביטחוניים של אוסלו, שנדרסו כנייר טואלט, הם החטא.

## כמה שטח מכסה כל אזור

החלוקה המצוטטת ביותר, כפי שתיעדה הספרייה היהודית הווירטואלית נכון לדצמבר 2000, היא 18 אחוזים לאזור A, 22 אחוזים לאזור B ו-60 אחוזים לאזור C. — [“Map of Palestinian Autonomy”](https://jewishvirtuallibrary.org/map-of-palestinian-autonomy), הספרייה היהודית הווירטואלית

הבנק העולמי נתן כ-61 אחוזים לאזור C ב-2013. מכון וושינגטון עיגל ל-20, 20 ו-60 בערך ב-2016. ההבדלים נובעים מתאריכים, מהעברות מאוחרות יותר ומעיגול. התייחסו לכל נתון כאל הערכה. CAMERA תיארה את המציאות הדמוגרפית בבוטות רבה יותר: כ-98 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית חיים בכ-40 אחוזים מהשטח, ונותרים כ-60 אחוזים שמאוכלסים בדלילות או בעיקר על ידי יהודים. — [“Wall Street Journal Reporters Award Palestinians Entire West Bank”](https://www.camera.org/article/wall-street-journal-reporters-award-palestinians-entire-west-bank-e-jerusalem), CAMERA

האידיוטים השימושיים רוצים שתבהו בכתמים הירוקים ותשכחו שאזור C הוא עיקר יהודה ושומרון: הכבישים, בקעת הירדן וההתנחלויות הישראליות. זו המפה. הרצף ההיסטורי היהודי לא התחיל ב-1995.

## מי גר איפה

היישובים הישראליים נמצאים באזור C משום שההסכם עצמו מגדיר אותם כך. הגדולים ביותר ב-2025, לפי טבלת היישובים של הספרייה היהודית הווירטואלית, היו מודיעין עילית (92,339), ביתר עילית (74,760) ומעלה אדומים (40,800). — [“Population of Jewish Settlements in the West Bank by Community”](https://jewishvirtuallibrary.org/israeli-settlements-population-in-the-west-bank), הספרייה היהודית הווירטואלית

טבלת השנים של אותה ספרייה מתעדת 541,085 ישראלים ביהודה ושומרון ב-2026, לא כולל ירושלים. — [“Total Population of Jewish Settlements By Year”](https://jewishvirtuallibrary.org/jewish-settlements-population-1970-present), הספרייה היהודית הווירטואלית

אלה אזרחים ישראלים בארץ ישראל, לא “מתנחלים” על רכושו של מישהו אחר. אוצר המילים של השמאל הוא נשק. אל תשאילו אותו.

מספר האוכלוסייה הערבית באזור C הוא אחד המספרים השנויים ביותר במחלוקת במפה הזו. משרדי האו״ם ההומניטריים השליכו נתונים שנעו בין כ-150,000 (2011) ל-300,000 (2014). גוף הכפוף לשבי ערבי-מוסלמי אינו זוכה להמציא עם ואז לדרוש את המפה. שאול אריאלי, קולונל לשעבר בצה״ל שעזר לשרטט את הקווים של אוסלו, אמר שכמעט כל האנשים האלה חיים בעיירות הנמצאות בעיקר באזור B, ושכ-75,000 חיים בכפרים שנמצאים כולם באזור C. — [“Expert bashes UN’s ‘politicized’ West Bank numbers”](https://www.timesofisrael.com/expert-bashes-uns-politicized-west-bank-numbers/), טיימס אוף ישראל. תוכנית המזוהה עם נפתלי בנט השתמשה בכ-48,000. רוב הפער תלוי בשאלה האם עיירה שחלקה נמצא באזור C נספרת כאילו כולה נמצאת שם.

גם הסכומים לכל האזור שנויים במחלוקת. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית טענה ל-3.43 מיליון תושבים ביהודה ושומרון בסוף 2025. — [PCBS](https://www.pcbs.gov.ps/en/post-details/?postId=23319). זו טענתם, לא מפקד שישראל חתמה עליו. ב-2016 מסר המנהל האזרחי לכנסת שאינו יודע כמה ערבים חיים באזור C, שהוא נסמך על נתוני הממשל הערבי בעל השלטון העצמי, שאינם מפורטים לפי אזור, ושניתן להנפיח את הנתונים האלה כדי למקסם סיוע. באותו דיון הוצגו 2.93 מיליון מחזיקי תעודת זהות באזור, לא כולל מזרח ירושלים. — [“MKs knock IDF for not knowing how many Palestinians live in Area C”](https://www.timesofisrael.com/mks-knock-idf-for-ignorance-on-palestinian-demographics/), טיימס אוף ישראל; [“Israel unsure how many Palestinians live in West Bank areas it controls”](https://www.jta.org/2016/06/08/israel/israel-unsure-of-how-many-palestinians-live-in-west-bank-areas-it-controls), JTA

אל תלבנו את PCBS או את האו״ם והפכו אותם ל“האוכלוסייה”.

## לחברון יש מפה משלה

חברון אינה הערת שוליים בסעיף XII. אוסלו ב׳ כבר הפריד את העיר בנספח I, סעיף VII. הפרוטוקול בנוגע לפריסה מחדש בחברון, שנחתם ב-17 בינואר 1997, יישם זאת. ב-H-1, כארבעה חלקים מהעיר, קיבלה המשטרה הערבית אחריות “דומה לזו שבערים אחרות”. ב-H-2, כחמישית מהעיר, “ישראל תשמור על כל הסמכויות והאחריות לביטחון פנים ולסדר הציבורי”, ו“תמשיך לשאת באחריות לביטחון הכולל של הישראלים”. סמכויות אזרחיות ב-H-2 עברו למועצה, למעט אלה הנוגעות לישראלים ולרכושם. — [“Protocol Concerning the Redeployment in Hebron”](https://www.jewishvirtuallibrary.org/the-hebron-protocol-january-1997), הספרייה היהודית הווירטואלית; [“Oslo II, Annex I”](https://www.jewishvirtuallibrary.org/oslo-ii-annex-i), הספרייה היהודית הווירטואלית

הפרוטוקול קובע ששני הצדדים “מאשרים מחדש את מחויבותם לאחדות העיר חברון”, ושחלוקת האחריות הביטחונית “לא תחלק את העיר”. חברון היא עיר האבות. כמה מאות יהודים שחיים במקום שבו יהודים חיו אלפי שנים אינם שערורייה. שערורייה היא תהליך “שלום” שנזקק לפרוטוקול מיוחד מפני שאי אפשר היה לסמוך על אש״ף עם מערת המכפלה.

## שני מקומות מחוץ לפסיפס

**ירושלים** הושארה למשא ומתן על מעמד קבע והוצבה מחוץ לסמכותה של המועצה הפלסטינית. חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל משנת 1980 קובע: “ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.” — [“Basic Law: Jerusalem, Capital of Israel”](https://m.knesset.gov.il/EN/activity/documents/BasicLawsPDF/BasicLawJerusalem.pdf), הכנסת. ההתקף של החלטה 478 של מועצת הביטחון של האו״ם באותה שנה אינו שטר בעלות. ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל. המעמד הוא “שנוי במחלוקת” רק בפי אנשים שאינם מסוגלים למצוא את הר הבית על מפה יהודית.

**עזה** מעולם לא חולקה לאזורים A, B ו-C. ישראל הוציאה את חייליה ואת אזרחיה ב-2005. מחבלי חמאס השתלטו עליה ביוני 2007. לאחר טבח 7 באוקטובר והמלחמה שלאחריו, הפסקת האש באוקטובר 2025 השאירה את צה״ל עם 53 אחוזים מעזה מאחורי “הקו הצהוב”. במאי 2026 העמיד ראש ממשלת ישראל את הנתון כבר מעל 60 אחוזים, והורה לדחוף לעבר 70. — [Reuters](https://www.reuters.com/world/middle-east/hamas-calls-netanyahus-plan-expand-control-gaza-dangerous-escalation-2026-05-29/), רויטרס, 29 במאי 2026. מפקדים שלחמו במלחמה ההיא מספרים עליה ב[נז״א: הסיפור האמיתי](https://nazadocumentary.com/he/film).

## מה השתנה מאז 1995

התוויות הזמניות עדיין נמצאות בשימוש. השליטה בשטח ממשיכה לזוז, כפי שחייבת לזוז כשהצד השני רואה ב“שלום” את ההפסקה שלפני הג׳יהאד הבא. ב-21 בינואר 2025 פתח צה״ל במבצע “חומת ברזל” בג׳נין. הוא התפשט בצפון שומרון. אזור A אינו אזור ריבוני נטול צבא כשהערים הן תשתית טרור.

ב-8 בפברואר 2026 הרחיבה הקבינט הביטחוני הישראלי את הפיקוח והאכיפה הישראליים לאזורים A ו-B בנושאי הפרות מים, סיכונים סביבתיים ונזק לאתרים ארכיאולוגיים. הוא העביר את התכנון לבנייה ישראלית בחברון, כולל סביב מערת המכפלה, מהעירייה אל מוסדות התכנון של המנהל האזרחי. הוא פתח את רישומי הקרקעות, ביטל את האיסור מתקופת הירדנים על רכישת קרקע על ידי יהודים, והחזיר לפעולה ועדה ממלכתית לרכישת קרקעות. — [“Security Cabinet approves measures expanding Israeli control in West Bank”](https://www.jpost.com/israel-news/article-886007), ג׳רוזלם פוסט, 8 בפברואר 2026

הממשל הערבי בעל השלטון העצמי הצורח “לא חוקי” הוא תיאטרון. אוסלו כבר השאיר את ישראל אחראית לישראלים, להגנה חיצונית ולטרור. גניבת מים, שוד עתיקות ובנייה שמסכנת יהודים אינם “זכויות אזרח”. שר הביטחון ישראל כ״ץ כינה את החבילה מדיניות של “חיזוק האחיזה הישראלית” ומאפשרת לתושבים “לחיות, לבנות ולפתח כשווים לכל אזרחי ישראל”. שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ אמר שהימים שבהם ישראלי ביהודה ושומרון היה אזרח מדרגה שנייה תחת חוק ירדני שנותר בתוקף תמו.

כל מפה של האזור הזה היא תמונת מצב. בדקו את התאריך ואת המקור. צבעי 1995 היו עסקה **זמנית** שאש״ף מעולם לא השלים, השמאל לא מפסיק להתייחס אליה ככתב קודש, והאסלאם הפוליטי מעולם לא קיבל אותה אלא כהפסקת אש. ריבונות ישראלית על הרמות אינה פשע מלחמה משום שקובץ PDF של הבנק העולמי רצה שיועברו יותר שטחים עד 1997. אזור C הוא עיקר ארץ ישראל שעדיין נתונה לביטחון ישראלי חוקי, שבה יהודים חיים, ומשם כל ויתור “ביניים” הבא יהיה הזמנה נוספת לג׳יהאד.